הרפואה היפנית התפתחת ביפן בזמן הקיסריות מהתחום של מקצועות המגע כגון: שיאצו ומאס'ג, והייתה נחלתם של עיוורים שנחשבו כבעלי מעמד נמוך בגלל היותם עיוורים.

 

אחד הדברים הכי חשובים בטיפול ברפוה היפנית היא אבחנת המגע. היות ותחום הטיפול ביפן היה נחלתם של עיוורים המגע היה כלי האיבחון העיקרי. באבחנת המגע המטפל נותן דגש על אבחנת דופק, אבחנת בטן, גב, צוואר, וכן על איזורים נוספים בגוף על מנת להבין את מקור הבעיה.

​

מהלך הטיפול ברפואה היפנית הוא עדין יותר בהשוואה לרפואה הסינית בגלל המחטים שהן עדינות יותר והן בגלל השילוב של טיפולי המגע ובעיקר השיאצו שמאוד עדינים ונעמים לגוף, ואף משפרים את האפקט הטיפולי.